הפלשתינאים דחו את עיסקת חייהם – ב 1947
מאמר זה לא יהיה ארוך ורב מלל – תמונה טובה אחת שקולה ל 1000 מילים. המפה המצורפת מציגה את תוכנית החלוקה של ארץ ישראל שהכין האום ב 1947. השטחים הכתומים נועדו ליהודים והצהובים לערבים. המוסדות היהודיים בהנהגתו של דוד בן גוריון קיבלו אותה. ערביי ישראל והליגה הערבית דחו אותה. לפי הערכותיהם של הערבים הם עמדו לקבל את כל ארץ ישראל, לא רק את חלקה, מיד לאחר שהבריטים יעזבו וצבאותיהן של שבע מדינות ערביות יסיימו את טבח היהודים וגרושם.
הבריטים עזבו, צבאותיהן של שבע מדינות ערביות תקפו את הישוב היהודי בארץ ישראל, משהו השתבש בתוכנית המקורית והיהודים ניצחו במלחמה.
אז מר אבו מאזן, נשיא הרשות הפלשתינית: אם אתה קורא אתר זה (ואם לא – אני ממליץ שתתחיל) – הדפס מפה זו, שים אותה במסגרת, והצב אותה על שולחן הכתיבה שלך. לו אבותיך לא היו כה חמדנים וצמאי דם, זו יכולה היתה להיות פלשתין הגדולה, המשגשגת והפורחת בת שישים וארבע השנים.
ברוב עוז ושלום 
ב- 1937 הם דחו הצעה הרבה יותר נדיבה מבחינתם, שהוכנה ע"י ועדה בראשות הלורד פיל. מאז חתימת הסכמי שביתת הנשק עם ירדן ועם מצרים ב- 1949, הפלשתינים לא עשו צעד כל שהוא להקים את מדינת פלסטין החופשית בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, שהיו כולם בשליטה ערבית, נקיים לחלוטין מיהודים.
מסקנה – הבעיה מעולם לא היתה "הכיבוש" הנורא שלך 1967, אלא התנגדות ערבית (לא רק פלסטינית) לקיומה של מדינה יהודית בשטח כל שהוא במזרח התיכון.
להזכירכם, כתב המנדט שקבלה בריטניה מחבר הלאומים, להקים בית לאומי ליהודים בפלשתינה, התייחס לפלשתינה הגדולה, בשטח שכלל גם את עבר הירדן. הבריטים, בחוצפתם הרבה, הפרידו בין עבר הירדן המזרחי ומסרו אותו למלך עבדאללה, כאשר מאותו זמן נאסר על יהודים לגור או לרכוש אדמה בשטח שממזרח לירדן, אבל לא עשו דבר כדי להקים מדינה יהודית בחלק הנותר של פלשתינה ממערב לירדן.
תודה שי. ממליץ לקרוא את מאמר האורח של ידידי זאב ז'בוטינסקי באתר זה.
אתה יוצא מנקודת הנחה שהם רצו (או רוצים) מדינה. הם לא. אין להם זהות לאומית מפותחת, הם רואים את עצמם כחלק מהאומה הערבית. אין להם תרבות ייחודית פלסטינית, אין להם מה להרוויח ממדינה שלהם. פשוט אין להם צורך בזה, הם מעוניינים רק בסילוקנו מהמרחב.
אל תזלזל בהם, הם לא כל כך טיפשים כמו שאתה חושב.
נומיק שלום. אינני מזלזל בפלשתינאים ומעולם לא חשבתי או אמרתי שהם טיפשים. הטרגדיה של הפלשתינאים היא שכבר מאה שנה ויותר הם מונהגים בידי קיצונים דתיים ו/או לאומניים הרואים בשפיכות הדמים דרך יחידה להשגת תוצאות. כבר אמר אלברט אינשטין שלעשות שוב ושוב את אותו הדבר ולקוות לתוצאות שונות הוא סימנו המובהק של הטירוף. משהו יסודי חייב להשתנות בתפישת העולם שלהם לפני שתחול איזו שהיא פריצת דרך במזרח התיכון.
אני אסכים עם מר' נומיק בכך ששכנינו לא ממש רוצים מדינה.
ארחיב גם (כזה אני תמיד חייב להרחיב)
יש כמובן טאוריה שפלסטינים הם פסולת חברתית ואויבי ממשל שנשלחו לפה כעונש בתקופתה של האימפריה העותמנית (כמו שברוסיה היו מגרשים לסיביר). אבל זו רק טאוריה.
מה שעצוב שהכפריים האלה שאנו קוראים להם פלסטינים לעולם לא הגדירו את עצמם כהם.
אין ולעולם לא היה לאספסוף הזה תרבות,שפה,הסטוריה,מסורת,מטבע,שטח עם גבול ברור,צבא מסודר,מנהיג,חזון או גאווה לאומית.
הם היו כלום עד שמדינת ישראל הגדירה אותם כעם,הביא להם מנהיג מתוניס,נתנה להם שטח ונשק ובקשה להאמין ברעיון של שתי מדינות לשני עמים.
המנהיגים שלהם אגב למרות היותם אנשים משכילים מאוד לא יודעים איך לנהל מדינה.
הם לא רוצים לבנות מפעלים,בתי ספר,מרכזי תרבות,איזורי היי-טק ושאר תשתיות.
נוח להם לקבל כסף מאירן וערב הסעודית ולתמוך באירגוני טרור.
חשוב לציין: תוכניתהחלוקה של האו"ם היתה הצעה ולא החלטה – שהיתה מקבלת תוקף רק אם הערבים והיהודים היו מקבלים אותה.
היות והערבים לא קיבלו אותה והכריזו מלחמה היא מבוטלת.
אם היא היתה החלטה ולא הצעה – אז ההתקפה הערבית ב1948 היתה הפרה מאוד מאוד חמורה של אמנת האו"ם (האוסרת כמובן על השמדת מדינות) שהיתה גוררת סילוקן של מדינות ערב מהאו"ם.
ולכן היות והיא מבוטלת יש לחזור למסמכים הקודמים – המנדט של חבר הלאומים שאושרר ע"י האו"ם לבריטניה להקים בית לאומי לעם היהודי בא"י.
גבולות שביתת הנשק ב1949 (הקו הירוק) לא היו גבולות מדיניים עקב סירוב ערבי – ולכן אין להם יתרון על קווי הפסקת האש בסוף מלחמת ששת הימים.